עברית

 

מדינת ישראלערבית: دولة إسرائيل, תעתיק: דַ‏וְלַת‏ אִסְרַאאִיל) היא מדינה במזרח התיכון, לחוף הים התיכון, שהכריזה על עצמאותה בשנת 1948. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית המוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית. רוב תושבי המדינה הם יהודים, אך יש בה מיעוט ערבי גדול (מרביתו מוסלמי), לצד קבוצות מיעוט אחרות.

ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים סוף בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל למצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, הנמצאת בשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון (המכונים גם הגדה המערבית), הנמצאים בשליטה משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית ומעמדם הסופי, כמו גם מעמדה של רצועת עזה, טרם הוכרע. בצפון-מזרח נמצאת רמת הגולן בשליטת ישראל, והוחלו עליה חוקי מדינת ישראל (דרך חוק רמת הגולן), אך סוריה ממשיכה לתבוע עליו ריבונות.

בירת ישראל והעיר הגדולה בה היא ירושלים, אולם רבות ממדינות העולם אינן מכירות בה כבירת ישראל.

 

שפות עיקריות המדוברות בישראל

להלן רשימת השפות עם מספר דוברים העולה על 100 אלף (מבין תושבי ישראל בתחומי הקו הירוק, כולל רמת הגולן ומזרח ירושלים):

הנתונים הם הערכות בלבד, המעובדות לפי נתוני “אתנולוג” בצירוף נתונים ממקורות אחרים.

  1. עברית ישראלית – כשישה מיליון דוברים, כמחצית מהם דוברים ילידיים[2], שפה רשמית והשפה הנפוצה ביותר. רוב מערכת החינוך הישראלית מלמדת בעברית. יש מערכת אולפנים ללימוד עברית למבוגרים, שנועדה בעיקר לעולים חדשים.
  2. ערבית – כמיליון ו-400 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים. מוכרת כשפה הרשמית השנייה.‏[3] קיימים שני ניבים עיקריים: פלסטיני ובדואי, ושפה ספרותית המשמשת בכלי התקשורת. יש מערכת חינוך ממלכתית בשפה הערבית, וערוצי שידור ממלכתיים וציבוריים בשפה זו.
  3. רוסית – כמיליון דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים. רובם הגיעו לישראל במסגרת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, וחלקם במסגרת העלייה מברית המועצות בשנות השבעים, אולם יהודים דוברי רוסית הגיעו לישראל החל מסוף המאה ה-19. ישנם אף עולים מארצות הברית שמוצאם ברוסיה שדוברים שפה זו. מאז שנות ה-90 מתפרסמות חלק מההודעות הרשמיות ברוסית (בעיקר אזהרות או מידע לעולים חדשים), ויש ערוצים ממלכתיים וציבוריים המשדרים ברוסית.
  4. אנגלית – השפה הראשית לצורך קשרי חוץ (סחר חוץ, דיפלומטיה וכדומה). נלמדת כמקצוע חובה במערכת החינוך הממלכתית, בעיקר בגרסתה האמריקנית. כמו כן נעשה בה שימוש רב באוניברסיטאות. רוב תושבי ישראל מדברים בה במידה כזו או אחרת כשפה שנייה או שלישית. כ-100 אלף דוברים ילידיים בישראל, רובם עולים חדשים מאמריקה, מאירופה ומדרום אפריקה. מעמדה המשפטי של השפה האנגלית אינו ברור. היא הייתה שפה רשמית בתקופת המנדט הבריטי, ולכאורה מעמד זה נשמר גם במדינת ישראל (להלכה: לפחות באשר לזכויות השימוש בה, להוציא את חובות השימוש בה – אשר בוטלו בחוק ונותרו רק במספר מצומצם של מקרים), אולם בפועל הרשויות אינן משתמשות בה אלא לקשרי חוץ, והיא נתפסת כשפה זרה. שלטי הכוונה, אזהרות ותוויות על-גבי מזון ותרופות נכתבים בדרך-כלל גם באנגלית.
  5. ערבית יהודית צפון-אפריקנית (מרוקאית, תוניסאית, אלג’יראית) – למעלה מ-300 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים, רובם עולים שהגיעו לארץ במהלך שנות ה-50 או צאצאיהם.
  6. רומנית – כ-200 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים, רובם עולים מרומניה וצאצאיהם.
  7. יידיש – כ-200 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים. רובם עולים שהגיעו לארץ מאירופה ומאמריקה החל מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20 וצאצאיהם. בנוסף, פלגים שונים של היהדות חרדית בארץ (בעיקר בעדה החרדית ובזרם החסידי) דוברים יידיש – מסיבות של שמרנות ובדלנות, וחלק אף ממניעים אידאולוגיים. בישראל פועל מוסד רשמי: הרשות הלאומית לתרבות יידיש, שמקדם את השימוש בשפה.
  8. לאדינו (ספניולית, ז’ודזמו) – כ-100 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים. חלקם בנים לקהילות יהודיות ספרדיות ותיקות בארץ, וחלקם עולים מאזור אסיה הקטנה והבלקן וצאצאיהם. בישראל פועל מוסד רשמי: הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, שמקדם את השימוש בשפה.
  9. ערבית יהודית עיראקית – כ-100 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים, רובם עולים שהגיעו לארץ בשנות ה-50 וצאצאיהם.
  10. פולנית – כ-100 אלף דוברים, כמעט כולם דוברים ילידיים, רובם עולים שהגיעו לארץ מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20.